...

סרטן הקיבה

סרטן הקיבה מתגלה על ידי בדיקת גסטרוסקופיה. לאחר האבחנה, מבוצע CT או PET-CT אשר נועד לזהות חדירת גידול מחוץ לקיבה, או פיזור גרורתי. בדיקת אולטרה סאונד אנדוסקופי (EUS) נותנת מידע נוסף על מידת חדירת הגידול לאברים שכנים או פיזור גרורתי לקשריות לימפה.

בחולים בהם ממוקם הגידול לקיבה, ללא פיזור מקובל לבצע ניתוח של כריתה שלמה או תת שלמה של הקיבה עם כריתת קשריות לימפה רדיקליות בשיטת D2, שיטה זו שפותחה ביפאן ומקובלת בארצות אירופאיות רבות, הוכחה כמשפרת את ההישרדות ארוכת הטווח.

בחולים בהם שינהם גידולים חודרים לאברים שכנים או בהם נמצא פיזור לקשריות לימפה, מקובל לטפל בכימותרפיה לפני הניתוח או בשילוב של כימותרפיה והקרנות לאחר הניתוח.
השעון המולקולרי של הסרטן – מגידול שפיר ועד גרורה קטלנית

במחקר שנערך על ידי קבוצת חוקרים בראשותו של דר' סנפורד מרקוביץ' (Sanford D. Markowitz) והתפרסם לאחרונה בכתב העט PNAS, נבחנו השינויים הגנטיים המתרחשים לאורך הזמן בתאי סרטן המעי
גידול סרטני
כמה זמן עובר מהרגע בו תא מתחיל לעבור שינויים גנטיים עד להפיכתו לתא סרטני היוצר גידול ובעל יכולת שליחת גרורות? במחקר שנערך על ידי קבוצת חוקרים בראשותו של דר' סנפורד מרקוביץ' (Sanford D. Markowitz) והתפרסם לאחרונה בכתב העט PNAS, נבחנו השינויים הגנטיים המתרחשים לאורך הזמן בתאי סרטן המעי.

גידול סרטני נוצר בדרך-כלל כאשר תא אחד מתחיל מסיבות שונות לעבור סידרה של שינויים גנטיים (מוטציות), במהלכם הוא רוכש תכונות המאפשרות לו, בין היתר, לעבור חלוקות בצורה מוגברת, לאבד את יכולת תפקודו התקינה כחלק מהרקמה אליה הוא משתייך, ורכישת יכולות חדשות לנדידה וליצירה של גרורות ברקמות שונות הרחוקות ממיקומו ההתחלתי.

סרטן המעי הוא בין הנפוצים במחלות הסרטן. את החולים ניתן לחלק לשתי קבוצות מרכזיות על פי המאפינים הביולוגיים של הגידולים. קבוצה אחת כוללת את אלו שניתן לרפאם על ידי סילוק כירורגי של הנגע. בחולים אלו בדרך כלל אין הופעה של גרורות. הקבוצה השניה סובלת ממחלה מפושטת, והם סובלים מגרורות בעיקר בכבד, למרות סילוק הגידול הראשוני. צורה זו של המחלה היא חמורה וקטלנית.

מטרת המחקר היתה למדל את קצב התרחשותם של האירועים המרכזיים בהתפתחות הגידול הסרטני. אחת השאלות המרכזיות שענינה את החוקרים היתה, באיזה שלב רוכש התא הסרטני את היכולות ליצירת גרורות?

לצורך המחקר רוצפו חלקים נרחבים מדנ"א של תאים שהוצאו מהגידול ומהגרורות, ונבחנו ההבדלים הגנטיים ביניהם. למרבה ההפתעה נמצא כי בחלק גדול מהחולים התאים הסרטניים בגרורות היו דומים מאוד מבחינת השינויים הגנטיים שנמצאו בהם לתאי הגידול המקורי במעי. ממצא שעשוי להעיד על קיומה של יכולת גרורתית בשלב מאוד מוקדם בגידול המקורי.

החוקרים התמקדו בשינויים הגנטיים הנקודתיים שהופיעו בגידול ובגרורות (מוטציות נקודתיות, אקראיות). מוטציות אלו מופיעות באופן אקראי ובקצב פחות או יותר קבוע של כמוטציה אחת בכל שנתיים. על כן הן יכולות להוות כמעין שעון מולקולרי וכלי להערכת הזמן הדרוש להתפתחות הגידול ויצירת הגרורות. מתוך ממצאיהם של דר' מרקוביץ' וקבוצתו לוקח כ- 17 שנים משלב של פוליפ טרום סרטני (אדנומה) עד לשלב סרטני מתקדם (קרצינומה). עם זאת הזמן העובר עד לרגע שהגידול הסרטני מתחיל לשלוח גרורות הוא קצר מאוד, פחות משנתיים. פחות מהזמן הנדרש להופעתן של מוטציות חדשות. מסגרת הזמן שנמצאה בעזרת "השעון המולקולרי" מתאימה לממצאים הקליניים המוכרים בחולים בסרטן המעי.

מתוך ממצאי המחקר עולה כי התכונות הדרושות ליצירת הגרורות קימות מראש בגידול הסרטני המקורי. דר' מרקוביץ' וקבוצתו מעלים שני מודלים אפשריים המתישבים עם ממצא זה. על פי מודל אחד, תאי הסרטן בגידול הראשוני אינם יכולים לשלוח גרורות, אך הם קרובים לשלב זה. עם הזמן, אוכלסיה קטנה של תאים בתוך הגידול רוכשת מוטציות המקנות לה את היכולת הגרורתית. קבוצת תאים זו נותנת מוצא לגרורות בהמשך התקדמות המחלה. מודל שני מציע כי כל תאי הגידול הראשוני הם בעלי יכולת לתת מוצא לגרורות, ללא צורך בשינויים גנטיים נוספים.

לדברי החוקרים, היכולת לרצף ולאפיין בצורה יסודית גנומים של תאי סרטן מהווה כלי חשוב לזיהויים של גנים המעורבים בהתפתחות הגידול והבנת האירועים המרכזיים לאורך התקדמות המחלה.

Seraphinite AcceleratorOptimized by Seraphinite Accelerator
Turns on site high speed to be attractive for people and search engines.