רוזי לא נזהרה ובסוף הגיעה אליה הסוכרת
לרגל יום המודעות הבינלאומי למחלה, סיפורה האישי של חולה במצב קשה שטופלה ועכשיו היא חיה באיזון
רוזי זבטאני | 14/11/2010 16:15 Share on facebookShare on twitter
תגיות: סוכרת

דבר ידוע הוא שהשמנת יתר וסוכרת הן מגפות הקשורות זו בזו. אני בטוחה שאם תסתכלו סביבכם ותקדישו לכך רגע של מחשבה, תגלו שאתם מכירים לפחות אדם אחד שחולה בסוכרת.  רוזי זבטאני צילום: האלבום המשפחתי

נעים מאוד, שמי רוזי זבטאני ואני אקס סוכרתית. גדלתי במשפחה מתוקה של חולי סוכרת, אמי, זכרונה לברכה, מתה מסיבוכי מחלת הסוכרת. היא עברה אירוע היפוגליקמיה שבעברית משמעות הדבר – ירידה קיצונית בערכי הסוכר בדם ומוות מדום לב.

הסכנות שבסיבוכי הסוכרת הן צירוף מילים מוכר לרוב האנשים, אלא שלרוב אין פעמוני אזהרה שמצלצלים. תיאורטית, גם הסוכרתיים מכירים את הצירוף, אבל רובם העדיפו, בדיוק כמוני, להתכחש.

אני חולה על מתוקים. תמיד הייתי כזאת. אני לא עומדת בפני לחמים, עוגות שמרים, בורקסים, שוקולדים ומה לא? לשמחתי, במרבית השנים משקלי לא הושפע במיוחד מתאוות המתוקים שלי. אפילו במהלך ההריונות שלי עם שלושת ילדיי לא הוספתי משקל רב. רק בארבע השנים האחרונות נוספו לי כ-30 ק"ג והגעתי למצב שאפילו בהריונות לא היה מנת חלקי.

חוויתי את כאב הסוכרת על בשרי ונשמתי, וסביר להניח שהייתי אמורה לשמור על עצמי טוב יותר. הסביבה שלי ציפתה, ואתם בטח קוראים ומצקצקים בלשון, אבל אני לא נזהרתי. במשך יותר מארבע שנים עברתי את התופעות האופייניות למחלה: הייתה רעבה מאוד, צמאה מאוד, השתנתי בלי הפסקה וסבלתי גם מבריחת שתן כי פשוט לא יכולתי להתאפק. דקה אחר דקה
לבושתי, זה תפס אותי גם ברחוב. כמה פעמים איבדתי את ההכרה ומפעם לפעם סבלתי מלחץ בחזה. אני עובדת משמרות, אז תתארו לכם איך זה להרגיש את התופעות הללו דקה אחר דקה, כמעט 24 שעות ביממה.

בחודש נובמבר בשנה שעברה, ביום שאני יכולה לשחזר כמו אתמול, הרגשתי לחץ בחזה ופינו אותי לבית החולים וולפסון בחולון. שקלתי 98 ק"ג שנפרסו על 162 ס"מ. כשהגעתי למקום רמת הסוכר שלי הייתה 420 מ"ג אחוז, כשהערכים התקינים הם בין 60 ל-115 מ"ג אחוז.

ד"ר חוליו ויינשטיין ממרפאת הסוכרת בוולפסון והצוות שלו הציעו לי לעבור מיד ניתוח שרוול קיבה.
אני פחדתי

ובחרתי בדיאטה, כי הדיאטנית שהתייעצתי איתה אמרה לי שארד 15 ק"ג במהירות. פתחתי בדיאטה, בפעם המי יודע כמה בשנים האחרונות, וירדתי מעט במשקל. אבל אז שוב חזרתי לאכול, כי כמו שסיפרתי, אני חולת מתוקים.

במסגרת העבודה שלי אני נדרשת לביקורים תכופים בבית חולים. התחלתי להסתובב במחלקות הכירורגיות וללמוד לעומק את עולם הניתוח לקיצור קיבה. בתקופה זו טופלתי בזריקות אינסולין, שהיו עבורי סיוט יומיומי שקירב אותי לעבור את ההליך הרפואי. הלבטים הסתיימו כששכן שלי נותח, וחשבתי לעצמי שאם גבר מצליח לעשות את זה, אז אני בוודאי יכולה.
מאזנת אחרים
לפני שבעה חודשים, ב-15.3, עברתי ניתוח שרוול קיבה בידיהם הנאמנות של ד"ר פנחס שכטר וד"ר מרדכי שמעונוב. 85% מהקיבה שלי הוסרו בניתוח ונשארתי עם קיבה זערורית שיכולה להכיל פחות מזון. מאז ירדתי 25 ק"ג.

השינוי המשמעותי בערכי הסוכר שלי הורגש מיד לאחר הניתוח. מחולת סוכרת שטופלה בכדורים והזריקה לעצמה שלוש פעמים ביום אינסולין, הפכתי בעקבות הניתוח ובזכותו לאישה בריאה. ערכי הסוכר שלי עמדו על 80-70 מ"ג אחוז, כשל אדם בריא.

אני רוזי זבטאני ואני כבר לא חולת סוכרת. אני מאושרת מכל דקה שהסוכרת לא איתי. אני מאוזנת, קלילה וטוב לי. היום אני לוקחת בהתנדבות תחת חסותי את רוב השמנים בוולפסון. אני מבקרת אותם, תומכת בהם ומסייעת לפני ואחרי הניתוח.

אני מארחת בביתי אנשים לפני ניתוח שמבקשים לשמוע על עדות אישית וללמוד מניסיוני, וכמו כן אני פעילה בפורום השמנת יתר חולנית באתר Beok.

הכותבת היא חולת סוכרת שהחלימה, בת 43, נשואה ואם לשלושה ילדים, מטפלת סיעודית באוכלוסיות מיוחדות