ניתוח כריתת כיס מרה

הגישה המקובלת היום לטיפול באבני כיס מרה היא השיטה הלפרוסקופית .
במקום חתך גדול הניתוח מבוצע דרך ארבעה חתכים זעירים בדופן הבטן.
הכאב לאחר הניתוח פחות באופן משמעותי מהניתוח הפתוח, ולכן ההחלמה קצרה מאוד,
וניתן להשתחרר בדרך כלל למחרת הניתוח, ולחזור לפעילות כמעט רגילה תוך 10 ימים.

כיס מרה הוא איבר אשר תפקידו לאגור מרה המופרשת מהכבד ושיחרורה בעת ארוחה לקראת עיכול המזון.
הוא ממוקם מתחת לכבד בצדו הימנית של הבטן, מתחת לצלעות התחתונות מימין. לכיס מרה יש צינור מרה,
הנשפך אל תוך צינור מרה משותף, אשר מוביל לתריסריון, ועורק, המספק דם אל הכיס.
כיס המרה לא נחוץ לתפקוד הגוף, ולכן אין כל תופעות לוואי לעצם העדר כיס המרה.

מהן הסיבות להיווצרות אבנים בכיס מרה, למה הן גורמות, ואיך מאבחנים אותן?
מחלות כיס המרה קשורות בדרך כללי להיווצרות אבני מרה.
נוכחות של אבני מרה בכיס היא בעיה שכיחה, והיא עולה עם הגיל,
אך רוב אבני מרה הן אסימפטומטיות, כלומר לא גורמות לבעיות כל שהן.
רק כ20% מכל אבני המרה גורמות לתסמיני מחלות שונות. לא ידועה הסיבה לכך שאבני המרה מתחילות להיות סימפטומטיות.
אבני מרה מורכבות מכולסטרול, חומצות מרה, ומרכיבים אחרים, אך גם כאן לא ידועה הסיבה המדויקת להיווצרות האבנים, אך ידוע כי שכיחות האבנים גבוהה יותר בנשים, ובאנשים עם עודף משקל.

אבני מרה יכולות לגרום למספר בעיות:
דלקת כיס המרה
דלקת הלבלב
דלקת דרכי המרה
צהבת חסימתית

אדם הסובל מאבני מרה סימפטומטיות יכול לחוש בכאב בטן חזק בבטן ימנית, המקרין לגב או לכתף ימין, ולעתים גם הקאות, חום, וצהבת. הבדיקה הנפוצה ביותר לאיבחון האבנים היא אולטראסאונד בטן (על קול).
רק אבני מרה סימפטומטיות דורשות טיפול. הדרך המקובלת לטפל באבני מרה היא כריתת כיס המרה.

איך מתבצע הניתוח:

הניתוח מתבצע תחת הרדמה כללית. דרך פתח קטן בטבור מנפחים את הבטן בגז דו תחמוצת הפחמן, ולאחר מכן מוחדר דרך אותו הפתח מכשיר לפרוסקופ, אשר דרך סיב אופטי מעביר את התמונה בעזרת מערכת וידאו למסך דמוי טלוויזיה. דרך שלושה פתחים קטנים נוספים מוחדרים לחלל הבטן מכשירי ניתוח, באמצעותם מתבצע הניתוח. מפרידים את כיס המרה מהכבד, קושרים וחותכים את צינורות הכיס, ומוציאים את הכיס מהבטן יחד עם האבנים בתוכו.

במידה ויש חשד לקיום האבנים בצינורות המרה- בדרך כלל מבצעים ניקוים על ידי ביצוע צינטור דרכי המרה בדרך אנדוסקופית לפני הניתוח. לא תמיד ניתן לבצע זאת, או לפעמים פעולה זאת נכשלת, ולכן יש לעתים צורך בהדגמת דרכי המרה בעת הניתוח, ובמידה וימצאו האבנים – נוקטים בפעולות הנדרשות על מנת לנקות את דרכי המרה בעת הניתוח. ביצוע פעולה כזו באופן לפרוסקופי דורשת הכשרה ומיומנות גבוהות מהכירורג. בתום הניתוח סוגרים את הפתחים בדופן הבטן בעזרת סיכות או תפרים.
במיעוט קטן של המקרים לא ניתן לבצע את הניתוח בגישה לפרוסקופית, והסיבות לכך יכולות להיות הדבקויות קשות אחרי ניתוחים קודמים בקרבה לכיס המרה, או מצבי דלקת קשה, אשר מקשים על זיהוי מבנים חיוניים. קושי בהמשך הניתוח בגישה לפרוסקופית בשל דמם, או חשד לסיבוכים מסוימים אחרים יכולים להוות סיבה למעבר לשיטה הקונוונציונלית – פתוחה, עם חתך בדופן הבטן. מהלך כזה הוא לעתים קרובות מהלך שיפוט רפואי נכון ושקול, אשר נדרש על מנת למנוע סיבוכים קשים.

אשפוז, החלמה, וחזרה לפעילות אחרי הניתוח
במרבית המקרים לא נדרשת הכנה מיוחדת, ועל כן אין צורך באשפוז לפני הניתוח. המועמד לניתוח יכול להגיע בבוקר הניתוח למחלקה.
לאחר הניתוח ישהה המנותח בחדר התאוששות במשך שעה- שעתיים, על מנת לוודא כי מהלך ההרדמה היה תקין, ולאחר מכן יועבר למחלקה הכירורגית. במהלך שארית היום ינוח במיטתו, ויקבל עירוי נוזלים לתוך הוריד (אנפוזיה). ביום למחרת הניתוח יכול כבר המנותח להתחיל לשתות, ובמידה ולא יסבול מבחילות – גם לאכול. לאחר תחילת השתיה מפסיקים את העירוי, ומתחילים להתנייד בהדרגה. לאחר ניתוח כריתת כיס מרה פשוט משך האישפוז נע בין יום אחד ליומיים. הכאב הוא תופעה צפויה לאחר הניתוח, ויש ליטול משככי כאבים בצורה יזומה. אופייני גם כאב בכתפיים שנמשך מספר ימים לאחר הניתוח. תוך שבוע עד 10 ימים ניתן לחזור לפעילות רגילה. ניתן לבצע פעילות פיזית במגבלות הכאב. כעבור חודש ימים אפשר כבר לבצע התעמלות פיזית בכל דרגת קושי.
אין מגבלה דיאטטית מיוחדת אחרי הניתוח, המנותח יכול לאכול כל סוגי המזון. אין העדר כיס המרה בגוף משפיע על פעילות העיכול או שאר מערכות הגוף, והאדם יכול לחזור לאורח חיים רגיל לחלוטין.

סיבוכי הניתוח ותופעות לוואי מאוחרים.
כמו בכל ניתוח סיבוכיים הן אפשריים, אך שיעורם נמוך מאוד. בנוסף לכל הסיבוכים היכולים להתרחש בניתוח בטן כמו דימום וזיהום, יכולים בניתוח זה גם להיגרם פגיעות לאיברים סמוכים כגון דרכי מרה, תריסריון וכבד. שיעור הפגיעה בדרכי המרה בניתוח לפרוסקופי גבוהה כפליים מאשר בניתוח פתוח, (והארעותה נעה סביב 0.2-0.5%) אך כלל הסיבוכים בניתוח לפרוסקופי נמוך באופן משמעותי מניתוח פתוח. ישנם סיבוכים אשר יכולים להצריך ניתוח חוזר או פעולה פולשנית אחרת לתיקון הבעיה.

ניתוחי טחול

ישנם מצבים בהם יש צורך בהרחקת הטחול כחלק מטיפול במחלה כרונית או גידולים. ניתוחים אלו בוצעו עד לאחרונה דרך חתך גדול בדופן הבטן, אך מספר גדל והולך מבוצע בדרך לפרוסקופית.

ניתוחים אילו מאפשרים חזרה מהירה יותר לפעילות יומיומית ולעבודה, כאב מופחת וכרוכים בסיבוכים מועטים יותר מהניתוח המסורתי.